30.09.23 / 22:40
כמדי שבוע, מוגש לכם הטיפ השבועי של הדר לב רדיע - מרצה, מדריכת הורים מוסמכת ובעלת 'גן הדרה בגדרה. מוזמנים לקבל כלים להתמודדות עם האתגרים היום יומיים הכרוכים בלהיות הורה.
טיפ שבועי: השם שלי ואני
את השם שלי תמיד אהבתי. אף פעם לא ניסו לשנות לי אותו, אף פעם לא היו לא חרוזים מביכים במיוחד. מאז ומתמיד הייתי גאה בו.
כשגדלתי הכרתי חברות וחברים שאהבו קיצורים ושמות חיבה יותר מאשר את שמם האמיתי; ביני, חלי, אבי, אסתי ועוד.. כשגדלתי עוד מעט הבנתי שלעיתים אנשים אינם אוהבים או מתחברים לשמם וזו דרכם לכבד את רצון הוריהם או שלא לעשות שינוי קיצוני ועדיין לבחור להם שם שנכון להם יותר.
כשיצאתי מקן הוריי והתוודעתי לתרבויות, עדות וזרמים לרוב בתוך החברה הישראלית- גיליתי תופעה מכוערת, שמאפיינת את תקופת כור ההיתוך של מדינת ישראל (למרות שהתקיימה גם לפני שני עשורים בלבד..) בה אנשים בעלי תפקיד או סמכות מנכסים לעצמם תפקיד וזכות לא להם- לקבוע שם חדש לילד.ה.
החל מפקיד הרישום במשרד הקליטה, דרך גננת ומורים ומנהלים במסגרות החינוך (ומניחה שיש עוד כמה גורמים שאינני מכירה).
מה פתאום שאדם ישנה לאדם אחר את שמו? הרי שמו של אדם הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו.
מי שמנו לשופטים מהו שם נכון או לא נכון?!
כל אדם בעת לידתו, משקיעים הוריו מחשבה רבה והרהורי נפש בעת בחירת שמו. כיצד זה חשים אנשים עליונות כלשהי המצדיקה התערבות ואף שינוי שמו של אדם, תהא ההצדקה הערכית שתהא.
כך הכרתי נשים רבות שהתרגלו לשם שאינו בעל משמעות עבורם אך הוא דבק בהם חיים שלמים ואילו השם האמיתי, חבוי בתעודת הזהות בלבד.
הכרתי פיה שהפכה ליעל, 'שמחה והתרגשות אינסופית' שהפכה לרותי, 'אושר שלי' שהפכה לגבי ועוד.. והפספוס הוא עצום. עבור כולנו.
בתקופה בה אנו החיים, המרימה על נס את ייחודיותו של אדם, אל לנו לאפשר לאדם אחר להכתיב לנו את שמנו ומהותנו.
אם הגענו לבגרות ואיננו אוהבים את שמנו- נכון שנעשה שינוי, אך לא בגלל תכתיבים חיצוניים.ולנו ההורים יש זכות ואחריות לשמור על שמם של ילדינו. על כל המשמעויות המשתמעות מכך.
הדר לב רדיע
מרצה ומדריכת הורים מוסמכת לפי גישת אדלר
