אפשר להתווכח על מדיניות, לבקר מנהיגים ואף לדרוש את החלפתם בקלפי. אך כאשר ראש ממשלת ישראל מושפל בפומבי בזירה הבינלאומית, הפגיעה אינה רק באדם עצמו – אלא גם בכבודה של המדינה שהוא מייצג. בין שאול המלך לנתניהו, מחשבות על גבולות הביקורת ועל כבוד לאומי
אחד הסיפורים המרתקים בתנ”ך הוא סיפור עלייתו של שאול המלך למלוכה. הוא יצא מביתו לחפש את האתונות שאבדו לאביו, אך מצא בדרך דבר גדול בהרבה – את כתר המלכות.
כבר בתחילת הדרך מתגלה שאול כאדם צנוע, אולי אף חסר ביטחון. כאשר מודיע לו שמואל הנביא על ייעודו, הוא משיב:
“הלוא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל” (שמואל א’, ט’, כ”א).
גם במעמד ההמלכה עצמו, כאשר מבקשים להציגו בפני העם, הוא מתחבא, עד שנאמר:
“והנה הוא נחבא אל הכלים” (שמואל א’, י’, כ”ב).
לאחר שהומלך לעיני כל ישראל, לא כולם קיבלו את בחירתו. המקרא מספר:
“ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה? ויבזהו ולא הביאו לו מנחה” (שמואל א’, י’, כ”ז).
זו הייתה פגיעה קשה במלך שזה עתה נבחר.
אך תגובתו של שאול הייתה קצרה ומפתיעה:
“ויהי כמחריש”.
חז”ל ראו בשתיקתו של שאול ביטוי לענווה, אך לצד זאת העלו את השאלה האם מנהיג רשאי למחול על כבודו כאשר אין מדובר רק בכבודו האישי, אלא בכבוד המוסד שהוא מייצג.
מלך בישראל אינו אדם פרטי בלבד. הוא סמל לריבונות, להנהגה ולסדר הציבורי.
המחשבה הזאת עלתה בי לנוכח ההתבטאויות הקשות, הפוגעניות והמשפילות שהופנו לאחרונה כלפי Benjamin Netanyahu מצד Donald Trump.
אינני מבקשת כאן לדון במחלוקות המדיניות או הפוליטיות, וגם לא בשאלה מי צודק ומי טועה. בדמוקרטיה מותר ואף ראוי להתווכח.
אבל יש הבדל בין ביקורת לבין השפלה.
כאשר אדם העומד בראש מדינה מותקף באופן אישי, במיוחד על ידי מנהיג של מעצמה ידידותית, הפגיעה אינה נעצרת באדם עצמו.
ראש ממשלה אינו רק אזרח פרטי.
הוא מייצג את מדינת ישראל כולה, את מוסדותיה ואת אזרחיה.
לכן, כאשר הוא מושפל בפומבי, יש בכך ממד של פגיעה לאומית ולא רק אישית.
אינני יודעת מהן הסיבות לשתיקתו של נתניהו.
ייתכן שהן נובעות משיקולים מדיניים כבדי משקל.
ייתכן שבמציאות הביטחונית והמדינית המורכבת שבה נמצאת ישראל, בחר להבליג למען אינטרסים חשובים יותר.
אלה שיקולים שרק מי שיושב בלשכת ראש הממשלה מכיר במלואם.
אך הטענה שלי מופנית אלינו – הציבור הישראלי.
דווקא משום שאנו חברה מפולגת כל כך, דווקא משום שאנו חלוקים כמעט על כל נושא ציבורי, חשוב לזכור שישנם רגעים שבהם חובה להבחין בין ויכוח פוליטי לבין פגיעה במעמד הלאומי של המדינה.
אפשר להתנגד לראש הממשלה, לבקר אותו בחריפות ואף לפעול להחלפתו בבחירות.
אך כאשר ראש ממשלת ישראל מושפל ומבוזה בזירה הבינלאומית, ראוי שכל אזרח יביע מחאה על עצם הפגיעה.
לא למען נתניהו האיש.
למען כבודה של מדינת ישראל.
כי כשם שבסיפורו של שאול המלך השאלה לא הייתה רק כיצד הרגיש האדם, אלא כיצד נשמר כבוד המלוכה – כך גם היום השאלה אינה מה חושבים על ראש הממשלה המכהן, אלא כיצד אנו שומרים על כבודו של התפקיד ועל כבודה של המדינה שהוא מייצג.
יש ויכוחים שעליהם אסור לוותר.
ויש כבוד לאומי שעליו אסור לשתוק.
