בגיל 73: צביקה פיק הלך לעולמו
14.08.22 / 14:31
הזמר והיוצר, ששיריו הפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, נמצא הבוקר בביתו ברמת השרון ללא רוח חיים. פיק היה מהאומנים הראשונים בארץ ששילבו רוק ופופ. הוא פרץ במחזמר "שיער" וכזמר, כותב ומלחין הוא היה אחראי לכמה מהקלאסיקות הגדולות של המוזיקה הישראלית, ביניהן: "מרי לו", "אהבה בסוף הקיץ" ו"דיווה" שזכה באירוויזיון ב-1998. "המוזיקה שלך תחיה לנצח" - ספדה לו הזמרת האשדודית דניאל ברדה שליוותה אותו בשנים האחרונות
אבל בתעשיית התרבות והמוזיקה הישראלית עם היוודע דבר פטירתו של הזמר צביקה פיק, שנמצא הבוקר (א') ללא רוח חיים בביתו שברמת השרון, והוא בן 73.
"לכבוד היה לי להכיר את צביקה פיק ולהופיע לצידו על במות גדולות במשך 5 שנים, בזכותו נרשמו רגעים מדהימים בחיי. הוא היה איש מיוחד עם הומור אין סופי וגאון מוזיקלי שאין כמותו! המוזיקה שלו תחיה לנצח. לאחרונה תמיד אמרתי שאני דואגת לו כי אני יודעת כמה הוא חייב לחזור להופיע, בלי ההופעות הוא לא יחזיק מעמד ולצערי צדקתי. עצוב".
כידוע, פיק עבר אירוע מוחי לפני ארבע שנים במהלך טיסה מלונדון לישראל. בעקבות האירוע הטיסה נחתה בוינה שם הוא פונה לטיפול בבית חולים. "הטייס החליט לעצור את המטוס ואני הלכתי לבית חולים לעשות בדיקות" - הוא סיפר בראיון לחיים אתגר בקשת.
"זה לא נעים פתאום באמצע הלילה להיות לבד בבית חולים, אבל הבנתי שאנשים רוצים לעזור לי" - הוא הוסיף. מאז האירוע הופצו שמועות באשר למצבו הבריאותי והבוקר כאמור התבשרו מקורביו על מותו.
צביקה פיק נולד בשנת 1949 בשם הנריק פיק בעיר ורוצלב שבפולין, וכשהיה בן שמונה עלה עם הוריו לישראל. באמצע שנות ה-60 החל לעסוק במוזיקה, ועם שלל הלהקות שבהן היה חבר נמנות "השמנים והרזים" ו"שוקולדה". תפקידו במחזמר "שיער" (שתרגם אהוד מנור), לצד גבי שושן, הוא שהביא לו את תהילתו.
פיק משך תשומת לב רבה בעיקר בשל הופעתו האנדרוגינית, שהושפעה מתרבות ילדי הפרחים. זמן לא רב לאחר שגילם את קלוד ב"שיער" הוציא את אלבומו הראשון, שכלל כמה משירי המחזמר ושירים מקוריים שהלחין, הזכור שבהם הוא "אין מדינה לאהבה", שכתב יהונתן גפן.
בשנות ה-70 הוציא פיק תשעה אלבומים ששילבו פופ ורוק והכילו כמה מהקלאסיקות הזכורות ביותר שלו, בהן "אהבה בסוף הקיץ", "נאסף תשרי" ("מת אב ומת אלול"), "מרי לו", "מעלה מעלה" ואחרים.
בשנים אלה כתב פיק גם להיטים על-זמניים לזמרים ישראלים שעימם שיתף פעולה, מהבולטים שבהם "לגור איתו", ששרה ריקי גל, ו"דם חם", ששרה שרי. הוא נחשב לאחד הזמרים הפופולריים והפוריים בישראל, והוא שיחק גם במחזות וסרטים כמו "בדרנית בחצות" ו"שלאגר" של אסי דיין.
באותו עשור גם נשא לאישה את הפזמונאית מירית שם אור, שכתבה רבים מלהיטיו הגדולים. לזוג נולדו שלושה ילדים, והם התגרשו ב-1995.
בשנות ה-80 הוסיף פיק לבלוט ולייצר שירים אייקוניים – אך בעיקר לאחרים. הוא עצמו כתב ושר את "הסבון בכה מאוד" בפסטיבל שירי הילדים, אך לא נהנה מההצלחה ומאהדת הקהל שלהן זכה בעשור הקודם. בתחילת שנות ה-90 חבר ללהקת נושאי המגבעת וביצע עימה גרסאות רוק לשיריו.
שיתוף הפעולה שלו עם דנה אינטרנשיונל, שלמענה הלחין את השיר "דיווה" (למילותיו של יואב גינאי) ב-1998, הוא שהשיב את פיק לתודעה הציבורית. השיר העניק לישראל את הניצחון באירוויזיון שהתקיים בבריטניה באותה שנה.
מאז שב פיק לתודעה כמלחין מוערך. שמו נקשר לתחרות האירוויזיון פעמים רבות ולזמרים צעירים כמו מאיה בוסקילה, שלה הלחין באמצע העשור הקודם את שיר הפריצה שלה - "הלב" ("זה לילה סתווי").
בשני העשורים האחרונים זוהה עם התרבות הפופולארית הישראלית לא רק בהקשר המוזיקלי, למשל כשהשתתף בתוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" כחבר בפאנל השופטים, עמד במרכז תוכנית הדוקו-ריאליטי "המאסטרו" והיה בצוות שחקני התוכנית "גולסטאר".
מלבד זאת הוא סוקר רבות בשל זוגיותו עם אשתו לשעבר שירה מנור, שבמהלך 17 שנות נישואיהם עימה הביא לעולם שני ילדים, וכן בשל הקריירה שפיתחו בנותיו מאשתו הראשונה, שרונה ודניאלה פיק. ב-2010 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אקו"ם ובשנים הבאות המשיך להופיע.
