"הכר את התושב": יומה שגב, תושב גדרה מזה 65 שנים - "פסל הגרוטאות"

את יומה שגב, תושב גדרה מזה כ- 65 שנים (!), זכיתי לפגוש בביתו ברחוב פייבל 3, הסמוך לסניף הדואר במושבה. פסל חובב ואיש רב פעלים וזכויות. זן נכחד.

אדם מיוחד במינו עם רזומה מרשים, הכולל, בין היתר: 30 שנות התנדבות במשמר האזרחי, התנדבות בארגון רוטרי גדרה, בניית אנדרטאות, פעיל בהסתדרות ומזכיר מועצת הפועלים, "אבן שואבת לתיירים המבקרים במושבה ומתפעלים מהן", כך כתב לו ראש המועצה בן-נון.

איש מהסוג ש"כבר לא מייצרים". כזה שמדבר ומספר ואתה רוצה לשמוע עוד. שמראה לך ומגלה לך, ואתה רוצה עוד.

הוא נולד בשנת 1936 בשכונת שפירא בתל אביב בה גדל, והתחנך בבית הספר "אליאנס" בתל אביב.

אביו, יעקב סוסתיאל (לימים שגב), עלה ארצה בשנות ה- 30 מסלוניקי, שם נרדפו הוא ומשפחתו בתקופת מלחמת האזרחים. אימו, רחל לבית ארמא, הגיעה אף היא מסלוניקי, בת למשפחה שנספתה בשואה, כשהיא ואחיה נותרו הזכר היחיד.

הוריו הכירו והתחתנו בישראל. לזוג נולדו 2 בנים, יומה וחיים, המתגורר גם כיום בשכונת שפירא וממשיך להפעיל את המאפייה המשפחתית הותיקה בשכונה, "בורקס חיים".

בשנת 1954 התגייס יומה לחטיבת גבעתי ובסיום מסלול ההכשרה עבר לסיירת שקד המיתולוגית, אשר על פועלה קצרה היריעה מלהרחיב. בין היתר, השתתף ב'מבצע קדש' כחייל סדיר.

יומה מספר: "עברנו את כל הואדיות ברגל כאילו שאנחנו רכבי 4X4, הובלנו את הצבא. התפקיד שלנו היה לסמן את הוואדיות בתעלות וברחבי סיני ולאחר מכן לסמן על המפות, שהונחו על 'שולחן אור', את כל הנקודות החשובות".

יומה: "השתחררתי בשנת 1957 ועברתי להתגורר במעברה בקרית מלאכי. הגעתי לשם כמורה על מנת לסייע לעולים להתאקלם, כמו גם ללמד אותם שפות במשך 3 שנים. בקרית מלאכי הכרתי את אישתי שושנה שהייתה מורה במעברה והכרנו כשהחלפתי אותה בשיעור כמורה בעצמי.

התאהבנו (אני אוהב אותה עד היום) והתחתנו בתל אביב, במועדון של חיילים בריטיים, האגודה למען החייל, ברחוב שלוש, פינת רחוב אילת כיום. באותו היום בו התחתנו, התחתנה גם גיסתי, והייתה במקום חתונה כפולה ושמחה כפולה"

המעבר לגדרה בשנת 1957:

"בשנת 1958 עברנו יחד לגדרה ומאז אנחנו חיים כאן באותו הבית שהפך לימים למוזאון הפסלים המושך אליו מבקרים מהארץ והעולם: מתלמידי בית ספר, גנים, בתי אבות, ועד לקבוצות מחו"ל כולל קבוצה מקוריאה שהגיעה ללא התראה. עיקר המבקרים מגיעים בהכוונה של מוזיאון הביל"ויים לתולדות גדרה.

כשהגענו לגדרה, היו כאן פחות מ-500 משפחות. הבתים הראשונים הוקמו ברחוב ויצמן שהיה הרחוב הצפוני. רחוב הביל"ויים היה הרחוב המרכזי. איני זוכר את שמו של הרחוב הדרומי אבל זוכר היטב את ביתו של ד"ר הסנר שהתגורר ברחוב.  

בתקופה זו, נבחרתי ושימשתי כמזכיר אגודת הפועלים וכיהנתי בתפקיד זה למשך 17 שנים. תפקידי היה לבקר במפעלים ולדאוג למיצוי ושיפור זכויותיהם של הפועלים. בנוסף, התנדבתי במשך למעלה מ-30 שנים במשמר האזרחי ובשל כך קיבלתי את אות יקיר גדרה".

הסדנה:

"הסדנה היא סיפור בפני עצמו. בהתחלה, הסדנה שלי הייתה ברפת של המשפחה השכנה, משפחת קפלינסקי, סבתו של מי שיהפוך לימים לסגן הרמטכ"ל, האלוף משה קפלינסקי. הסבתא שלו נתנה לי אישור לעבוד מהרפת וכך היה במשך שנים רבות. בשנת 2010, המשפחה מכרה את המקום והעברתי את הפעילות שלי לסדנא בתוך הבית, אמנם קטנה יותר אך עדיין עושה את העבודה".

סגנונו ועבודותיו:

סגנונו של יומה, כפי שהוא מעיד על עצמו, מושפע מ"רֶדִי מֶייד" (באנגלית (Readymade מונח שטבע האמן מרסל דושאן המתאר אמנות הנוצרת תוך שימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.

השימוש בחפצים כ'אמנות', כשהם מנותקים מן הקונטקסט המקורי שלהם, מרחיב בצורה משמעותית את החשיבה המקובלת אודות מה היא אמנות, בייחוד בעידן שבו המוצר ועיצובו מקבלים משנה חשיבות.

בין יצירות ה'רדי מייד' הידועות של דושאן אפשר למצוא את "מזרקה" - משתנה ציבורית שאותה קנה האמן והציג אותה כיצירת אמנות.

יומה: "בשנת 1917 דושאן הציג בתערוכה את היצירה שלו "המזרקה". הלכה למעשה, היה מדובר באסלה הפוכה. מיד ביקרו אותו וצחקו עליו. התייחסו אליו בתחילה בזלזול ובשחצנות. אמרו לו השתגעת ושאנשים לא יבינו אומנות כזו. המטרה של דושאן הייתה להוכיח כי כל חפץ יכול להוות אומנות. במשקפיים של בדיעבד, אין ספק שהצליח לו.

אני פסל חובב. למדתי כיצד ליצור ולפסל בעצמי. כיום 70% מהאומנות בעולם שייך ל'רדי מייד', ואני כמובן  מושפע מכך. אצלי הפסל תמיד יתחיל מחפץ כלשהו. בניגוד לאמנים אחרים, אין לי מגבלה של לעבוד רק עם חומר או חומרים מסוימים".

יומה מוסיף: "את החומרים מהם אני יוצר, כעיקרון, אני לא קונה. בני ואני אוספים אותם מהטבע, נחלים מפעלים ומזבלות. יש כאן פסלים שהתחילו את חייהם כטוריה, מכוש, תוכי לחיתוך תיל, סירים, צמיגם, ברזל, עץ, כלי בית ועוד. בנוסף, אני מפסל מחלוקי נחל וסלעים. הכל יכול לעבוד. כנראה שיש סיבה שלנכדתי המוכשרת, עורכת דין שמשרדה כאן ברחוב הביל"ויים בגדרה, קוראים נחל.

לאחרונה, התחלתי לעבוד עם חומר שלדעתי אני היחידי בעולם שעושה את זה, "המצאה שלי". אני יוצר פסלים באמצעות שימוש בתבניות אלומיניום חד פעמי. תהליך העבודה שלי על פסלים אלו הוא פיסול לצורה הנדרשת, דבק ולבסוף צביעה.

הרב גדליה גולדשטיין:

"הרב גדליה גולדשטיין ז"ל, הקים ישיבה של נוער יהודי חוזר בתשובה שעלה מחו"ל (בעיקר מארה"ב) ב'הר ציון' בירושלים. הרב הגיע אליי הביתה עם כל ה'תחפושת' של הרבי. הוא התרשם מאוד מהפסלים וביקש ממני לקנות חלק מהם.

הסברתי לו שבעיקרון הפסלים לא נועדו למכירה. השיב לי שהוא מעוניין לקיים בזאר למען תורמי הישיבה שכל ההכנסות קודש. הסכמתי ושאלתי כיצד אוכל לעזור. הרב ביקש ממני להתחשב בו בסכומים וכך אכן היה. הרב קיבל את הפסלים שהוצגו בבזאר.

לימים נפטר הרב ואחיו הוציא לזכרו ספר בשם 'סיפורים מגדליה' (stories from gedalya), ובספר זה הוצגו הפסלים שהועברו לרבי".

פינת הפלונטר:

כשנכנסתי לחצר ביתו של יומה, הסתובבי בין מאות רבות של פסלים, המונחים ותלויים בכל מקום בחצר ביתו רחב הידיים ושופע הצמחייה המטופחת, שצומחת כאן למעלה משישים שנים. פינה אחת מיוחדת תפסה את עיניי ויומה מיהר לעדכן שלפינה הזו יש סיפור מיוחד, "פינת הפלונטר".

יומה: "במסגרת עבודתי  כמזכיר אגודת הפועלים וביקוריי התכופים במפעלים, הגעתי במהלך שנות ה-80' למפעל שמייצר ברזל מנייר. המכונות של פעם לא ידעו לעצור את עצמן במקרה של תקלה. היה צריך להוציא את השקע מהתקע. לפעמים זה היה מאוחר מדי ובמפעל הזה זה היה מאוחר מאוד.

היום כמובן הכל אוטומטי. אבל במפעל הזה, היה פס שבו קורות ברזל רותחות היו רצות על המסוע. במקרה של תקלה, הקורות היו נתקלות אחת בשנייה, והיות והיו רותחות, הן היו מתכופפות ומתעקמות.

המוצר הסופי של קורה עקומה, שנראה לאדם הסביר כפסולת, קסם לי ולקחתי את הקורות, את חלקן חיברתי או ביצעתי בהן שינויים כאלה ואחרים והן הפכו לפסלים.

יומה מוסיף: "בתערוכה מסוימת, הגיע האמן והפסל הידוע נחום גוטמן. הוא הביט ב'פסלי הפלונטר' וביקש לשוחח עמי. הוא לא הצליח להבין כיצד כופפתי את הקורות ויצרתי את הפסל. צחקתי ובוא נאמר שחשפתי טפח והסתרתי טפחיים".

ניתן להגיע לבקר בתיאום מראש, מול יומה: 052-4488915

אל תשכחו להירשם בספר המבקרים !

תודה רבה ליומה שגב, האיש המיוחד והיקר,

שפתח את דלתות ביתו וליבו בפנינו.

יישר כח והרבה בריאות ממערכת גדרה נט!