חג פיצוץ: המשמעות של שימוש בנפצים בחג הפורים
08.03.23 / 13:20
חג פורים, חג גדול לילדים. מסכות רעשנים וגם נפצים. כבר שנים שהדי פיצוצי הנפצים הם חלק בלתי נפרד מחג הפורים. אבל לא כולם נהנים מכך ובעיקר נפגעי פוסט טראומה ובעלי חיים. הורים - הדריכו את ילדיכם לגלות התחשבות בזולת
אם נאהב זאת או לאו, נפצים הם חלק בלתי נפרד מחג הפורים.
מעבר לסיכון הגדול בפציעה בהפעלת הנפצים, עבור חיילים משוחררים שסובלים פוסט טרואמה ועברו בעלי החיים, מדובר בסבל גדול ופגיעה משמעותית באיכות החיים.
בשנים האחרונות, לקראת חג הפורים, עולים פוסטים רבים במרשתת וכתבות בעניין נפצים בחג הפורים והמשמעות שלהם לאוכולוסיות הללו.
יש ישראלים רבים, בעיקר כאלו המתמודדים עם פוסט טראומה, שהדי הפיצוץ מחזירים אותם לשדה הקרב. שריקות ופיצוצים שמזכירות להם את הגרוע מכל.
אנחנו אוהבים את הלוחמים שלנו, דואגים להםומביעים כלפיהם אמפתיה גדולה. אז מדוע כל כך קשה לנו להימנע מכך?
לפני מספר ימים, העלה בחשבונו ח"כ חילי טרופר, פוסט משותף יחד עם החייל איציק סעידיאן:
"פורים בפתח. יחד עם איציק סעידיאן היקר אנו מבקשים מכם קצת התחשבות. קצת שקט. לצערנו, נפצים, חזיזים וזיקוקים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחג. עבורי - איציק, הפיצוצים האלה חורכים את הנפש. יש ישראלים רבים, בעיקר כאלה המתמודדים עם פוסט טראומה, שהפיצוצים האלה גורמים להם לחרדה עמוקה ולחוויה כאילו הם חזרו לשדה הקרב. לוחמים רבים, שחזרו משדה הקרב רגישים מאוד לכל רעש של פיצוץ. מה שעבור ילדים ובני נוער הוא מעשה שובב ומצחיק, עבורם הוא תחושה כאילו הם שוב מצויים בלחימה. אנא תימנעו מפיצוץ נפצים בחג הקרוב. אנא התחשבו במי שיצא להילחם למען המדינה וחזר פצוע בנפשו. כך נראית ערבות הדדית. חג שמח ושבת שלום. איציק וחילי"
גם בקבוצת התושבים הועלו מספר לא מבוטל של פוסטים בעניין, אשר ביקשו מבני הנוער לחדול מהפעלת נפצים ומההורים לפעול להסברה ולמניעה. החלק הארי של התגובות תמך בכך, אך לא כולם.
פוסט (אחד מיני רבים) שהועלה בקבוצה:
"פונה להורים מבינכם, בבקשה תסבירו לילידם את המשמעות של שימוש בנפצים. הכלב שלנו כבר שבוע מתחת למיטה מפוחד מהרעשים. אבל נשים את העלי החיים בצד, יש כל כך הרבה הלומי קרב ואנשים עם פוסט טראומה בנינו, אפשר לחגוג ולשמוח גם בלי לגרום כך כך הרבה סבל לסביבה. חש שמח (ושקט)"
להלן יובאו חלק מהתגובות:
"כל מרכז הקניות בצאלה 44 היה מ-ל-א הבוקר באריזות ריקות של נפצים שנוער אתמול הרעיש איתם עד השעות הקטנות של הלילה (אנחנו גרים 100 מטר מהמרכז וב 22:45 זה נשמע כאילו מסתערבים פשטו על ג'נין. לו הייתה אכיפה שבוע לפני פורים היו פושטים על כל המקומות שמוכרים את הדבר הבזוי הזה ומחירימים סחורה".
"פשוט חוצפה! לילה שלם ישבתי עם כלבה שרועדת ורק חושבת על הלומי הקרב שנלחמו בשבילנו וכך החברה שלנו מחזירה להם. הגיע הזמן שהרשות תעשה משהו בנדון, הבנתי שגם בראשלצ העיריה התערבה וזה הפסיק"."
"לפני יומיים ילד כמעט איבד עין ברחובות וכל שנה יש תאונוטת מזעזעות. לא חבל על הנסיכים?"
אבל לא כולם הסכימו עם הבקשה לחדול מכך..
"די כבר, גמרתם את המדינה. פורים למען שם. תמיד אפשר למצוא מישהו שמפריע לו משהו".
ובנימה קצת יותר אישית: כותב שורות אלו מייצג נפגעי פוסט טראומה בהליכים מול משרד הבטחון. אחד מהם, הוא ר'. לוחם משורר שבחר לרדת מהארץ ומתגורר כיום בגרמניה. מדוע? שאלו אותו המומחים בועדה הרפואית.. "נמאס לי להיכנס מתחת לשולחן עם הכלבה ביום העצמאות ובפורים".
