מגדרה של פעם למעצמה קהילתית: סיפורה של המושבה שהתגברה על כל הקשיים

בשנת 1914, עם פרוץ המלחמה, חיו בגדרה רק כ-180 תושבים בלבד. התקופה הייתה קשה במיוחד עבור אנשי המושבה: השלטון הטורקי החרים סוסים וציוד חקלאי, גייס תושבים לצבא, ורבים מהצעירים נאלצו להסתתר מחשש לגיוס כפוי.

באותם ימים נותרו במושבה בעיקר נשים, ילדים ומבוגרים, בעוד המשקים החקלאיים הוזנחו והמחסור במזון הלך והחריף. התושבים סבלו ממחסור חמור בתבואה ובמזון בסיסי, עד כדי מצב שבו משפחות רבות הגיעו לפת לחם. המשבר היה כה עמוק, עד שכשליש מתושבי גדרה נאלצו לעזוב את המושבה.

אלא שלמרות הקשיים, בגדרה מדגישים כי סיפור המושבה הוא בראש ובראשונה סיפור של עמידה איתנה, התמדה ותקווה. בשנת 1917, עם הגעת הבריטים לאזור, החל שינוי משמעותי: נסללו דרכים חדשות, תנאי החיים השתפרו והיישוב החל לצמוח מחדש.

ההתפתחות הייתה מרשימה במיוחד – מ-180 תושבים בלבד בתחילת המלחמה, צמחה גדרה לכ-926 תושבים ערב קום המדינה בשנת 1947.

במושבה מציינים בגאווה כי סיפורה של גדרה הוא עדות לחוסן הקהילתי וליכולת לצמוח מתוך משברים, ערכים שממשיכים ללוות את היישוב גם כיום.