בדיקה פשוטה שיכולה להציל רגל: חשיבות בדיקת כפות הרגליים בחולי סוכרת

בדיקה שגרתית ומעקב הדוק אחר מצב כפות הרגליים יכולים למנוע סיבוכים קשים ולשמור על איכות החיים של חולי סוכרת.

מה הופך את כף הרגל בסוכרת לכה פגיעה?

אצל חולי סוכרת קיימות שתי פתולוגיות עיקריות המשפיעות על שלמות כף הרגל:

• נוירופתיה סוכרתית: פגיעה במערכת העצבים ההיקפית , המובילה לירידה בתחושת כאב, חום או לחץ – דבר העלול למנוע מהחולה לחוש בפציעה קיימת.
• איסכמיה פריפרית: ירידה בזרימת הדם לכלי דם קטנים, אשר גורמת להאטה בתהליכי ריפוי ולהגברת הסיכון לזיהומים.

השילוב בין ירידה בתחושה לבין אספקת דם ירודה מהווה גורם סיכון משמעותי להחמרה של פציעות זעירות לכדי כיבים עמוקים ונמק.

כיצד מתבצעת בדיקת כף רגל סוכרתית?

בדיקת כף הרגל היא תהליך קצר, בלתי פולשני, וכוללת את המרכיבים הבאים:

• הסתכלות כללית על שלמות העור ומבנה כף הרגל.
• הערכת מצב הציפורניים, זיהוי יבלות, פטרת, פצעים או סדקים.
• בדיקת זרימת דם פריפרית באמצעות מישוש דפקים.
• הערכת תחושה באמצעות בדיקות סף תחושתי (כגון מונופילמנט 10 גרם).

הבדיקה אורכת מספר דקות בלבד — אך עשויה למנוע סיבוכים חמורים ואף קטיעה.

מתי יש לבצע בדיקה?

• כל חולה סוכרת – מומלץ שיעבור בדיקה רפואית של כפות הרגליים לפחות אחת לשנה ע"י אחות או רופא.
• חולים בעלי היסטוריה של כיבים או קטיעות – יש לבצע בדיקות תכופות יותר, כל 3–6 חודשים.
• בדיקה יומיומית עצמית – חיונית: החולה מתבקש לבדוק את רגליו בעצמו מדי יום לאיתור פצעים, נפיחות, שינויי צבע, חום מקומי או כל שינוי חריג אחר.

משמעות קלינית

לפי מחקרים, כ-80% ממקרי קטיעה אצל חולי סוכרת היו ניתנים למניעה על ידי גילוי מוקדם של פצעים וטיפול הולם. בדיקה פשוטה אחת יכולה להוות את ההבדל בין טיפול שמרני לבין סיבוך מסכן חיים.

לסיכום, בדיקת כפות הרגליים היא פעולה פשוטה אך קריטית, אשר בידיה הכוח להציל איברים — ולעיתים אף חיים. חולי סוכרת נדרשים להפגין ערנות ולקחת אחריות יומיומית על בריאות רגליהם, גם כאשר אין תסמינים מורגשים.